הגיגים
 

אוי לי, איזה משפט מוצלח!

בשבילי, מעל כל השירים המתארים את תמצית האהבה ההורית ניצב שירו של ע. הלל "יוסי, ילד שלי מוצלח". השיר מספר את סיפורם של אמא ובנה, יוסי. אמא שולחת את יוסי פעם אחר פעם אל מחוץ לבית, למשימות רכש במכולת השכונתית: פעם להביא חלב, פעם לחם ופעם זיתים. בגלל שהיא מכירה את ה"תכשיט" החולמני שלה ומודעת לדעתו המוסחת בהיותו לבד בשדרה בדרך, היא מקפידה לתת הוראות ברורות, קצרות, מלוות באזהרה – "אל תשכח". יוסי, למרות האזהרה, פעם אחר פעם, נכשל במילוי מצוותה של האם, וחוזר עם דברים אחרים לגמרי ממה שהתבקש להביא: במקום חלב – גור כלבים מסכן צולע, במקום לחם – מפוחית קטנה נוצצת, ובמקום זיתים – פרח אדמוני.

פעם אחר פעם אנחנו, הקוראים, מצפים שאמא תביע תרעומת על הפער בין הנדרש במשימה לבין הביצוע. אבל אמא, לא רק שאינה כועסת, היא משלימה עם הנעשה באהבה מהולה בגאווה עם קורטוב אכזבה ונגיעות קלות של דאגה, ובסוף השיר עושה חשבון ומגיעה לסיכום כללי חיובי, כי אמנם הבית ריק מלחם, חלב וזיתים, אבל הוא משופע בדברים חשובים יותר, שמעניקים שמחה ושובע רגשי: נגינת מפוחית, יופי של פרח, נביחות עליזות של כלבלב, ומעל לכל, יוסי, הבן הנדיב, שאת  כל מה שהביא במקום מה שביקשה, הביא במתנה לאמא.

תמצית יחסה של האם-הטובה-ממש מובא במשפט אחד שמהלך עלי קסם משחר ילדותי עד עצם היום הזה: אוי לי, ילד שלי מוצלח! הניגוד בין קריאת הכאב בתחילת המשפט למילת השבח בסופו הוא כמו דילוג קליל מעל תהום שלמה. אותו משפט בודד מקפל בתוכו  את ההתעלות של האם מעל לאגו ולציפיות שלה מבנה, מעל לדאגה מפיזור הנפש שלו (הפרעת קשב בלשון עכשווית), מעל לחרדה איך יסתדר כשיגדל ומה יגידו השכנים וכו". כל אלה יחד במשפט בן חמש מילים ושני סימני פיסוק: "אוי לי, ילד שלי מוצלח!".

ואותו משפט בודד מצליח להנכיח את הקבלה המוחלטת של האם את בנה בלי קשר לביצועים, את היכולת לראות אותו ואת מעשיו באור חיובי ולהנות ממנו גם מול הקשיים שעולים כתוצאה מהתנהגותו, ואת היכולת לחוש גאווה על הבחירות שלו, בד בבד עם האכזבה על אי מילוי ההוראות.

במסה "גילוי וכיסוי בלשון" מתייחס ביאליק לאופן בו השירה מצליחה לייצג חוויות באופן סימבולי מבלי לאבד מחיוניותן, מהחד- פעמיות שלהן ומהאיכות הרגשית הנלווית להן. ע"פ ביאליק, בזכות מקוריות השימוש בשפה, השירה מצליחה לדלות מתוך התוהו ובוהו חוויות שאין להן מילים, ולתאר אותן, כמו גם לתת ייצוג רענן לחוויות אשר בשפה המדוברת איבדו מהאיכות המהותית שלהן, כי התיאור שלהן בשפה היומיומית שגור ואוטומטי ושחוק מרוב שימוש כמו מטבע שעובר מיד ליד ומאבד את הברק.

ע. הלל הצליח במשפט יחיד ללכוד ספקטרום רחב של האיכויות שמרכיבות את מהות האימהות הטובה.

אף יותר: המשורר הצליח להכתיר במקביל ובבת אחת שני גיבורים: גם את הילד החולמני, הרגיש והנדיב וגם את אימו הסלחנית והאוהבת. ומי שבעיני יוצא גיבור-על הוא ע. הלל עצמו. הוא היה יכול לכתוב את השיר על דמויות גבריות של אבא וילד, בני דמותו, ולקחת לעצמו את התהילה, ובמקום זאת בחר לתת את הכבוד לאמא. כל הכבוד לו.

 

יוסי, ילד שלי מוצלח / ע. הלל

שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לך הבא בקבוק חלב
לך ישר ואל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

יוסי בשדרה פוסע
ופתאום אורות עיניו
אץ הוא רץ הוא לפניו
גור כלבים מסכן צולע
הוא חובק בשתי ידיו.

אמא מחכה בבית
איפה יוסי ? אין חלב
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? חומד של כלבלב
מתנה הבאתי לך
אוי לי , ילד שלי מוצלח.

שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לך הבא נא לי כיכר
לחם חם - אך אל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

השדרה אליו קורצת
פתע שוב קופצות עיניו
רועשות נוגנות אוזניו
מפוחית קטנה נוצצת
הוא אוסף אל שפתותיו.

אמא מחכה בבית
איפה יוסי ? לחם אין
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? יוסי מנגן
מפוחית הבאתי לך
אוי לי, ילד שלי מוצלח.

שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לפחות הבא זיתים
זה הכל, אך אל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

השדרה לוחשת יוסי
הנה שוב רוקדות עיניו
מה נחפז הוא לפניו
פרח אדמוני, אה - יופי !!!
מבלבל לו את האף.

אמא מחכה בבית
אוי לי יוסי זית אין
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? לך הכל אתן...
קחי הפרח הוא שלך
אוי לי, ילד שלי מוצלח.

ריק הבית אין חלב
לחם אין ולו כזית
אך מלא מלא הבית
זמר מפוחית ופרח
ונביחות כלבלב...